ההנהגה העליונה של איראן טרם הוכיחה את עצמה וכלכלתה חנוקה. עם זאת, היא עדיין תוקפת מיכליות. הדבר מוכיח שחולשה ותוקפנות אינן סותרות זו את זו. היעדרותו של מוג'תבא חמינאי מהלוויית אביו מאותתת על שבר פנימי. זאת, בדיוק כשאיראן זקוקה לחזית אחידה כדי לנהל משא ומתן או להסלים. יש לעקוב אם המשטר החדש יצליח להתבסס מהר מספיק כדי להגיע לעסקה. לחלופין, ייתכן שיבחר בהסלמה כדי להפגין לגיטימציה שעדיין חסרה לו.

ארבעה חודשי מלחמה, מזכר הבנות שברירי, והשווקים עדיין מתמחרים סבירות נמוכה לעסקת גרעין. זאת משום שלאולטימטום של טראמפ אין תאריך יעד, ולהנהגה החדשה של איראן אין מנדט. לחץ ללא דיוק אינו דיפלומטיה, אלא היסחפות. השאלה האמיתית אינה האם איראן רוצה עסקה, אלא האם מוג'תבא יוכל לשרוד את החתימה עליה.

המיצר נפתח מחדש והמסחר מנצח. עם זאת, איראן ממשיכה להעשיר אורניום. כלומר, המלחמה הסתיימה מבלי להסתיים באמת. המסר ברור: מסדרון השיט שוקם מתוך תשישות, לא באמצעות עסקה. במקביל, המנוף הגרעיני של איראן נבנה מחדש בשקט. הפסקת האש אמיתית. הפסקת השאיפות הגרעיניות – לא.